מה העיניים עושות?
התשובה המקובלת היא, רואות.
כל כך הרבה דברים נסתרים מעיננו, כל כך הרבה עניינים שקורים ממש לידנו, אנחנו לא רואים. עניינים שמתרחשים אצלנו בבית, בתוך היחסים הכי אינטימיים שלנו, עם אהובים, עם חברים, עם הסביבה ובמיוחד עם עצמנו.
האם העיניים באמת רואות?
אפילו מנקודת מבט מדעית העיניים רואות רק טווח ויזואלי צר מתוך ספקטרום רחב שנע בין אולטרה סגול עד לאינפרה אדום.
אם נבחן את הראייה במימד הזמן אז נגלה שניתן לראות רק מה שמרחש ברגע נתון כאן ועכשיו, לא מה שהיה וכמובן גם לא מה שיהיה.
אנחנו לא רואים עצמים שנעים במהירות וגם לא רואים שינוי שמתחולל באיטיות.
נראה שהעיניים לא רואות, אלה מצמצמות את טווח הראייה למקום צר מאוד שמאפשר מיקוד והבלטה של אותו תחום במרחב האפשרויות האין סופי של מה שניתן לראות.
כך גם ביחסים, אנחנו נוטים לראות עניין צר ובולט במיוחד ולא תמיד מסוגלים להרחיב את טווח הראייה ולהבחין בשלל המאפיינים שבהם.
אנחנו נוטים להתלהב מעניין או שניים שאנחנו ממש אוהבים ביחסים או למצוא פגם בקשר בגלל עניין אחד או שניים שלא מוצאים חן בעינינו.
הראייה שלנו היא דבר נהדר, היא מאפשרת לנו להתמקד ולהיות בסנכרון עם אנשים אחרים במציאות שלנו.
כשנדרשת החלטה או בחירה מוטב להרחיב את טווח הראייה אל מעבר למימד הזמן והענקת תשומת לב לפרטים רבים יותר שקשורים בעניין.
כשנדרשת החלטה או בחירה אפשר לעצום עיניים לקחת נשימה עמוקה ולהתבונן במרחב.
